איך חוזרים לשגרה אחרי שהילד חולה

איך חוזרים לשגרה אחרי שהילד חולה?!

כולנו מכירות את זה שכשהילד שלנו אט אט מבריא, הוא אומנם מרגיש טוב אבל פתאום הופך למפונק עם כל מיני "שיגעונות" ונדמה לי שהוא ממשיך להתפנק עליי:

רוצה שתלבישי אותו
תאכילי אותו
תכיני לו אוכל ספציפי
רוצה לישון איתך ועוד..

גם לי זה קרה לפני שבועיים. שוהם הרגישה לא טוב ואחרי יומיים של קווץ' היא הבריאה, אבל החיים לא חזרו לשיגרה, היא לא עזבה אותי לשנייה, רצתה שארים אותה וכו..

מי שמכיר אותי יודע שהיא לא צריכה עוד זמן איכות עם אמא כי היא איתי כל היום..

אז מה זאת הריגרסיה הזו שמתרחשת אצל כולם, למה הם ממשיכים להתפנק, ואיך חוזרים לשגרה אחרי שהילד חולה?

קוטן מחלת ילד סמכות הורית

בעת מחלה אנחנו מחדדים את ההורה אלפא שבתוכנו עפ"י ד"ר ניופלד, זה בעצם בסיס חשוב לסמכות הורית והובלה.
אנחנו דואגים לכל מה שהילד צריך ומבלי שהילד אפילו יבקש, אנחנו כל הזמן צעד אחד לפניו.

לדוגמא,
נכין את האוכל שהם הכי אוהבים, ניקח אותם לישון איתנו, נחבק ונרים אותם רוב היום.

ניתן יותר ממה שהם דורשים כי אני יודעת באינטואיציה הפנימית שלי שזה מה שהיא זקוקה לו כדי להבריא. כשהם מבריאים אנחנו חוזרים למצב חיסכון אלפא.

כבר לא מכינים להם מה שהם הכי אוהבים, אלא מה שהם צריכים, כבר לא בהכרח כל היום מפנקים.

ואז ובצדק הם דוקשים את מה שנלקח מהם. זה היה כל כך טוב שלא בא להם לוותר על זה והאילוצים היומיומיים והשגרתיים שיש לי לא באמת מעניינים אותם.

אז מה אפשר לעשות כדי לא להרגיש שהם ממשיכים להתפנק, ואיך מחזירים אותם לשגרה?

קודם כל תמיד רצוי להמשיך לשמור על הובלה.

עשו זאת בהדרגה, אל תכעסו ותקטלגו אותם כמפונקים, תמשיכו לתת עוד קצת ממה שנתתם ואט אט תחזרו לשיגרה.

תאספו- איסוף הוא כלי נהדר כדי לשמור על החיבור וההיקשרות, כל שעה בערך כדאי שתיצרו קשר עין שהילד יראה שאתם ראים אותו ואז שלחו לב עם הידיים, נשיקה, ליטוף וכו'..

התפקיד ההורי הוא מורכב ומשתנה בהתאם לנסיבות, מעברים ושינויים הם לא פשוטים לילדים, אבל כל עוד נשמור על גבולות והכלה גם בעת שינוי, נוכל להחזיר אותם לשגרה טובה מהר ובצורה טובה וחיובית.

מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה שלי כאן שבה תוכלי להתייעץ ולקבל ממני מענה.
רוצה להתייעץ איתי עכשיו? תלחצי כאן.