היקשרות או הישרדות

יש תחושה שקרבה היא מותרות, מה שנקרא "טוב שיש"…

כששוהם הייתה קמה לינוק כל שעה וחצי שעתיים כשהייתה בת חצי שנה כולם מסביב אמרו לי:

"די תני לה דייסה כבר…"

"אם היא קמה סימן שהחלב לא מספיק לה.."

זה כבר פינוק, היא משחקת איתך"..

ואז תמיד עולה הויכוח הזה שאוכל זה הכרח אבל קירבה היא "מוקצה", בפרט באמצע הלילה.. זה לגמרי הרגל רע או פינוק..

ועכשיו אני שואלת אתכם..

האם אוכל חשוב יותר מקרבה? האם קרבה לאדם/אמא ואבא זה טוב אבל זה לא צורך קיומי כמו מזון?!…?

אז תקשיבו טוב!

קרבה, חיבור או בשמה המקצועי היקשרות היא לא רק צורך קיומי הישרדותי היא אינסטנקטיבית ואפילו קודמת למזון!

כמובן שאתם מרימים גבה, אבל תרשו לי לעשות איתכם ניסוי?

תנסו להיזכר בפעם האחרונה שנשמעה אזעקה, על מה חשבתם קודם? על היקרים שלכם, איפה הם והאם הם בסדר? או על כמה אני צמאה ורעבה עכשיו?..

אני יודעת שכולכם עניתם אותו הדבר – חשבתם על היקרים שלכם.

זה לא בכדי, הצורך בהיקשרות הוא צורך קיומי, בדיוק כמו אצל כל יונק אחר בטבע (זוכרים שהם תמיד בלהקות? ?‍?‍?‍??‍?‍?‍??‍?‍?‍?).

ואם בכל זאת קשה לי לשכנע אתכם (כי הרי אי אפשר לשרוד בלי מזון…) אז הנה עוד סיפור עצוב אבל סופר חשוב.

בקוריאה הוקם בית יתומים לתינוקות עד גיל שנה. התנאים היו מעל כל נורמה מקובלת – מזון איכותי וטוב, חינוך מדוקדק, מטפלות מסורות. הכל ברמה הגבוהה ביותר.
אבל נחשו מה, רוב התינוקות לא שרדו את גיל שנה❗ כן, הם נפטרו?
ואלו ששרדו נשארו עם הפרעות נפשיות קשות מאוד.

למה? כי לא היה להם חום, מגע, אהבה, במילים מקצועיות – לא הייתה להם היקשרות טובה

אז כן, היקשרות, חיבור, קרבה ואהבה הם לא מותרות! זה צורך קיומי הישרדותי❣

אל תבינו אותי לא נכון, וודאי שמזון ושתייה הם חשובים והכרחיים, אנחנו לא יכולים בלעדיהם אבל זה לא על חשבון ההיקשרות. כששוהם קמה בלילה ולא בהכרח לאכול, היא הייתה זקוקה לזה, היא הייתה זקוקה לחיבור הזה כי הלילה הוא ארוך והיא צריכה מנות קטנות וקצובות של ביטחון, לדעת שהיא לא לבד שהיא יכולה לחזור לישון בנחת וזה לא פחות חשוב מהתעוררות לרעב. אז כמו שלא נמנע מתינוק לאכול כשהוא רעב רצוי לא למנוע ממנו גם צרכים היקשרותיים, כי זה לא פחות חשוב מאוכל.

אז בפעם הבאה שמוכרים לכם פיתרונות של:

תתעלמי והוא יפסיק?

תני לו לבכות יומיים שלושה והוא ישן כמו תינוק?

אל תניקי אותו בלילה?

אל תרגילי אותו לידיים?

פשוט תכניסו מאוזן אחת ותוציאו מהשנייה.
העצות הללו יעלו לכם ביוקר ולא סתם ביוקר, אלא בנפש הבריאה של ילדכם ולא, אני לא מדברת על הפרעות נפשיות בהכרח. רק על ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, אמון בעולם, פיתוח מערכות יחסים… ובינינו, מי לא רוצה את כל אלו עבור הילד שלו❤ 

נתקלתם בקושי? צריכים עזרה? זה קורה! זה טבעי! אבל פיתרון קסם, פיתרון קל? אין! ילדים הם לא שפנים שמוציאים מהכובע❤

הפוסט הזה נכתב אחרי ליווי ארוך של משפחה שקיבלה הרבה עצות גרועות כאלו. עכשיו יש שיפור והטבה אבל לא חבל על חודשים של עבודה קשה?