תפסיקי לבכות מיד!

שלשום הלכתי עם שוהם ולשם לקניות (חוויה מאתגרת במיוחד?)
שוהם, שממש רצתה עוד מטריית שוקולד, הייתה מתוסכלת מאוד לשמוע שאני לא מאפשרת וזאת אחרי שהכנתי אותה לכך שהיא יכולה לאכול רק אחת.

באמת מתסכל!

גם אני מתבאסת שאני לא יכולה לקבל דברים- כמה פעמים רציתי נעל בחנות ולא היה במידה או שלא היה את הצבע.. מבאס??‍♀?

אז הגדילה לעשות המוכרת וניגשה לשוהם שבכתה ואמרה לה "שששש .. לא לצעוק חמודה זה לא יפה"..

???

לא יפה? ממתי ילדים צריכים להיות בובות יפות מתוקות ונקיות שלא משמיעות רעשים ושומרות על נימוסים אריסטוקרטים? הלו מוכרת.. היא ילדה בת 2.7!

נכון לא נעים לשמוע ילד צורח, נכון האינסטינקט שמתעורר לנו במוח זה לכבות את הצליל המטריד הזה. ולא בכדי, הרי זה הדחף שמניע אותנו לטפל בילד ולתת לו מענה, אחרי שניתן לו מענה הוא ממילא יפסיק לצרוח.

הדגש צריך להיות על צורת "הכיבוי" של הבכי ולא על הבכי עצמו.

כלומר, אני צריכה לדאוג לתת מענה למקור שממנו נבע הבכי. למשל, בסיטואציה הזו הייתי צריכה לתת לשוהם לפרוק את התסכול, להציע נחמה ולתת לבכי לשחרר דרך הדמעות (בצורה הפיזיולוגית הטבעית) את הקורטיזול (הורמון סטרס) שיפחית אט אט את התסכול ויעזור לילד להתגבר ולצמוח מהסיטואציה.

ועכשיו אני שואלת-

כשאת כועסת כל כך על משהו וזה ממש לא משנה מה הסיבה.
הדמעות מתחילות לזלוג, הקול כבר פחות נעים ואפילו גבוה וצעקני. (קורה במשפחות הכי טובות)

עכשיו דמייני רגע שבעלך מגיע ואומר לכך תירגעי, תירגעי מיד, תפסיקי לבכות עכשיו, מה את תינוקת?

איך היית מגיבה?

אני הייתי מתעצבנת יותר. הרי איך אתה יכול להגיד לי להירגע כשעיצבנת אותי/ כשאני כועסת ואני פקעת עצבים. הרי אם הייתי יכולה להירגע לא הייתי צועקת או בוכה.

עכשיו דמיינו לעצמכם ילד בגיל הרך 0-5 כשהוא כועס/מתוסכל/עייף/רעב והוא מתחיל לבכות או לצעוק כי ככה הוא מצליח (בשלב ההתפתחותי הזה) לפרוק את התסכול/העצב/הכעס שלו.. ואנחנו באים בדרישה תפסיק מיד! תפסיק עכשיו לבכות, מה אתה תינוק? תירגע!

אין מתסכל מזה, המסר היחיד שהילד קולט מכך זה אמא/אבא שלי לא מבינים אותי בכלל. הם לא רואים אותי, הם לא רואים את הקושי שלי.

לגיטימי שאחרי שאנחנו מפצירים בהם להירגע הם בוכים יותר.. הרי מתי פעם אחרונה ביקשתם מהם להירגע ולהפסיק לבכות וזה פשוט קרה?… וחוץ מזה אם אמא ואבא לא מבינים עד כמה קשה לי אז אבכה חזק יותר כי:
א. זה מתסכל יותר
ב. אולי עכשיו הם ישימו לב כמה קשה לי

עכשיו נסו להכין עוגה עם שמן קמח וסוכר כשאתם לא מודעים ולא מכירים את החומרים הללו.
רוב הסיכויים שהעוגה לא תצא טובה. בשביל שהיא תצליח, צריך לנהוג בכל חומר כפי שהוא צריך, רק אז העוגה תצא כמו שצריך.

אותו העיקרון עם ילדים- צריך להבין אותם מהפנים אל החוץ ואז קל ופשוט יותר לגדל אותם

ילדים בגיל הזה לא מצליחים לחוש ולקחת בחשבון את האלמנט הממתן ולכן הם חווים את הרגש שלהם בשיא עוצמתו.
הם צוחקים מכל הלב וכל נים בפנים שלהם משתף פעולה, כשהם בוכים כל תא בגוף שלהם בוכה ומתוסכל (משתטחים על הרצפה וכו'..)

ולמה זה?

זוכרים את הקמח/סוכר ושמן? אותו עיקרון עם רגשות – רק כשהילד יכיר כל רגש בפני עצמו הוא יוכל להכיל כמה רגשות בו זמנית ויצליח לנהל אותם. כשיצליח לעשות זאת (בשלב שהמוח שלו יהיה מספיק בשל/אינטגרטיבי) אז הוא כבר לא יצרח בחנות וישתטח על הרצפה, אלא יתנהל באופן מתון (זה ההבדל בין מבוגרים שהמוח שלהם כבר בשל לבין ילדים בגיל הרך)

הסתכלתי על שוהם שהייתה עליי, חייכתי ואמרתי לה – שושיק את יכולה לבכות כמה שתרצי עד שכל העצבים והתסכול ייצאו החוצה ואם תרצי חיבוק אני אתן לך בשמחה