השאלה שמסבכת את ההורות שלכם

השאלה שמסבכת את ההורות שלכם!

מצאתי את עצמי לאחרונה שואלת את שוהם "למה??"

כמובן שברוב הפעמים היא לא ענתה לי.

ואז שאלתי את עצמי, הרי אם הייתי שואלת אותה למה היא אוהבת פיצה,
למה היא משחקת עם הכדור או כל שאלה שמגיעה ממקום של התעניינות,
רוב הסיכויים שהייתי מקבלת תשובה.

אז למה היא לא עונה לי כשאני שואלת אותה "למה דחפת את אחותך??"
"למה זרקת את זה??"
למה, למה, למה..?

ההבדל בין שתי השאלות הוא המקום שממנו אני שואלת.

כשאני שואלת מתוך התעניינות, הילד שלי ישמח לשתף איתי פעולה, הוא מרגיש רצוי ושייך.

אבל כשאני שואלת ממקום כועס, מעביר ביקורת או "מחנך" אני אקבל- כלום!

לרוב אני לא אקבל התייחסות או תשובה אמיתית וכנה.
זאת מכיוון שהילד שלי מבין שכרגע מסוכן לו להגיב,
אני אכעס ואולי אפילו אצעק ואעניש.

אז הוא מתבצר בתוך עצמו ומגן על הנפש מפני הכעס של אמא שקשה לו לשאת.

השאלה שמסבכת את ההורות שלכם

אז מה עושים??
⛔לא שואלים למה!⛔

אפשר לשאול "מה למדנו מזה?"

מה נשיג בשאלה הזו?

  • שיח ותקשורת עמוקה וטובה
  • לימוד של הילד איך שולטים בתסכול ומגיבים גם בשעת כעס.
  • איך אפשר לשפר את הסיטואציה הזו לפעם הבאה.
  • שיתוף פעולה מצד הילד ללמידה והשתפרות מתוך העצמה.
  • שאני כאן לצידו בכל מצב, הוא לא צריך לחשוש ממני.

אחרי ששאלתי את שוהם בלי סוף "למה?"

אתמול שאלתי את שוהם מה היא למדה מהבכי של אחותה.
והיא פשוט ענתה- "זה לא נעים לה".

בעזרת שינוי קטן, במקום לשאול "למה" שאלתי "מה למדת מזה",
והופ נוצר תהליך למידה, נוצר שיח והיא שיתפה איתי פעולה.

הצורה שבה אנו פונים לילדים,
המילים שבהן אנו בוחרים להשתמש,
משפיעות בצורה משמעותית.
כדאי להתבונן ולשים לב לכך לפני שאנחנו יוצאים בהצהרות כגון-

"הילד שלי לא משתף אותי"
"הילד שלי לא מדבר איתי"

מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה שלי שבה תוכלו לשאול, להתייעץ וגם ליהנות מטיפים ומדריכים שווים.
להצטרפות לחצי כאן

מוזמנים להתייעץ איתי בכל נושא כאן

שלכם
לירון♥