למה הילד מפחד מחושך או מפלצות

למה הילד מפחד מחושך או מפלצות?

בפוסט הקודם דיברתי על התנהגויות בעייתיות שיש להן מקור המצריך התייחסות.

השאלה המתבקשת הבאה היא למה פשוט הילד לא ניגש ואומר-
אמא אני מבוהל
אמא אני פוחד

למה הוא מתנהג בצורה "לא קשורה"

למה ללעוס עפרונות?
למה למצוץ מוצץ באובססיביות?
למה לכסוס ציפורניים?
למה אתה מנשנש כל הזמן?
וכו'

אז המוח שלנו שונה משלהם.

דמיינו את עצמכם עומדים אל מול השמש ומנסים להסתכל עליה,
רק המחשבה על כך מסנוורת אתכם.

אתם לא יכולים לעשות זאת זה יותר ממה שהעין מסוגלת לקלוט.

כך גם בהלה ופחד אצל ילדים.

המון ילדים לא יהיו מסוגלים לדבר על מה שמפחיד אותם או מבהיל אותם,
הם לא יהיו מסוגלים לומר-

"אמא בבקשה אל תשלחי אותי לחדר זה מבהיל אותי, אני חושש שתכעסי עליי כל החיים"
"אמא אל תגידי שאת לא תקני לי יותר גלידה כי התנהגתי לא יפה, זה מבהיל אותי כי אני באמת מאמין שאת לא תקני לי יותר"

ועוד…

זה פגיע מידיי!
ילד לא מסוגל לדבר על זה, הוא לא מסוגל להסתכל על זה בעיניים, זה מסנוור מידי.

לכן המוח שלו ימצא סיבות אחרות להעביר אליהן את הבהלה.
אז לפעמים המוח יעביר את זה לסיוטים, פחדים וחרדות.

"אמא יש מפלצת מתחת למיטה"
"אמא אני פוחד מהחושך"
"אמא אני פוחד מהכלב"
ועוד פחדים וחרדות שהן בכלל לא המקור

הם רק סימפטום של המוח לומר לנו

אמא אני מבוהל, אני לא יודע לומר לך את זה, אבל אני צריך שתעזרי לי, בבקשה אל תגידי לי-

"זה רק כלב, אל תהיה פחדן"
"נו באמת אין מפלצות מתחת למיטה, יאללה לישון"
"תפסיק לאכול את העיפרון שלך, מה זאת ההתנהגות הזו"
"אתה כבר לא תינוק, תוציא את המוצץ מהפה"

ההסברים הרציונליים הללו לא יעבדו.

נסו להיזכר בפעם האחרונה שהייתם לבד בבית עם הילדים וניגשתם לדלת פעם ופעמיים לוודא שהיא סגורה
לא הייתי אומרת "מה את לא זוכרת אם נעלת? בטוח נעלת"
זה לא זה, זאת מערכת הבהלה שלכם שמוצאת סיבות טובות למה כדי שוב ושוב לבדוק אם הדלת נעולה.

אז זה לא המקור, המקור הוא שאתם מבוהלים כי אתם לבד בבית.
וזה יחלוף ככל הנראה אחרי שבן הזוג יחזור הביתה.

ועוד ועוד…

נשמע לכם מוכר?
אני כאן– דברו איתי ונבין יחד איך ניתן לפתור את הבעיה.