"תוצאות למעשים" אין צורך ללמד

"תוצאות למעשים" אין צורך ללמד

רובנו כבר מבינים שעונשים זאת דרך פעולה שרצוי לא להשתמש בה.

אבל יש אסטרטגיה נוספות שלא מעט הורים חושבים שהיא יעילה וטובה,
אבל בעצם היא פוגעת בילד ובמערכת היחסים ביניהם.

"תוצאות למעשים", או "תוצאות טבעיות למעשים".

בעצם זה שם עדין יותר לאיום.

כשאני אומרת לבת שלי- "שוהם, אם את לא תתלבשי עכשיו, אנחנו לא נלך לחוג."
אני אומרת לה שבגלל ההתנהגות שלה אני לא אקח אותה לחוג.

כאשר ברור שאם היא הייתה מתלבשת בנעימים היינו מספיקות להגיע יחד לחוג.
אבל עצם ההתנהגות שלה מסמן לי שמשהו אינו כשורה.

משהו גורם לבת שלי לא לרצות להתלבש.
אם במקום להסתכל לבעיה האמיתית בעיניים (למה היא לא רוצה להתלבש)
אני אתעסק בתוצאה- את לא תלכי לחוג,
יקרו כמה דברים:

1. הבת שלי תרגיש ותקבל את המסר שאמא שלה לא מבינה אותה.

2. אם היא הייתה מתוסכלת מגורם אחר (למשל, לא רצתה להתלבש כי רצתה בגדים שנמצאים בכביסה), אז עכשיו היא מתוסכלת פי 3, גם מה שהיא רצתה לא הסתדר לה, גם אמא שלה לא מבינה אותה וגם היא לא תלך לחוג.

3. בעצם ההתנהגות שלה נובעת ממקום מאוד פגיע, היא מרגישה רגש עז של תסכול, שמטרתו לשנות את המצב ועצם האיום גורם לה להבין שהרגש שהיא מרגישה לא מקדם אותה וליהפך גם גורם לה לעוד פגיעות בכך שהמערכת יחסים עם אמא נפגעת (אמא כועסת). מה שיקרה במצב הזה שלאט לאט הלב הרך שלה יבין שלא שווה לו להרגיש רגשות פגיעים.
התוצאה של זה היא משפט שהרבה מאיתנו מכירים "לא אכפת לי"…

אתה לא תלך לחוג היום – "לא אכפת לי" או התעלמות.
אתה לא תשחק במשחק הזה יותר אם לא תאסוף- התעלמות או "לא אכפת לי" או "אז מה? אני גם ככה לא ירצה לשחק בו"

אלו צורות שונות להגיד לך, אמא "אני לא מרשה לעצמי לחוש פגיע כי זה כואב מידי"

"תוצאות למעשים" אין צורך ללמד
"תוצאות למעשים" אין צורך ללמד

אבל אם כך המצב אז ילד לא ירגיש מנעד רחב של רגשות פגיעים שאמורים לשמור עליו! הם סופר חשובים!
זה הבסיס ההתחלתי לכך שילדים נשארים עם חברים שפוגעים בהם, כי הם במנוסה מפני הרגשות הפגיעים, לא משתלם לחוש אותם, אמא ואבא לא מבינים אותי …
כמובן שכשזה הופך להיות כרוני, נראה ילדים שלא מפחדים מכלום, ששום איום לא עובד עליהם, שהם ממשיכים שוב ושוב להתקרב אל הסכנות ועל פניו לא לומדים מטעויות.

כמה פעמים שמעתם או אמרתם את המשפט "אתה לא לומד לא להסתובב איתו?" "למה כל הזמן אתה נכנס לצרות"..

זה לא מגיע בבום יום בהיר אחד.
זה מגיע מנקודת התחלה שבה אנחנו מאיימים על הילדים שלנו בדמות תוצאות טבעיות ותמימות.

אז מה לעשות במקום?

1. חבקו את הקושי של הילד "אני רואה שאת ממש אוהבת את החולצה הזו שנמצאת בכביסה עכשיו"

2. גשרו על ההתנהגות של הילד "אני רואה שקשה לך, זה בסדר אני כאן איתך ואנחנו נתגבר יחד, רוצה שנלבש חולצה אחרת כדי שנספיק להגיע לחוג? אני יודעת כמה את אוהבת את החוג ורוצה ללכת".

3. אל תחנכו תוך כדי תקרית- נסו להציע פתרונות, אך אם הם לא עובדים ואתם מבינים שתהיה השלכה לכך אל תמהרו לשלוף את זה כדי לדרבן את הילד. תנו לו להוציא את התסכול שלו וגם אם היום נגיע לחוג באיחור או שלא נגיע כלל. זה שווה את התהליך שעברתם יחד, את זה שהייתם לצד הילד שלכם ולא בצד השני של התהום. בפעם הבאה יש סיכוי טוב שכל זה יראה אחרת.

4. חזרו לזה בשעת חיבור הורים רבים חושבים שאם לא יחנכו עכשיו, זהו יגדל להם ילד שתמיד יאחר, שתמיד לא ירצה להתלבש או שאף פעם לא יקשיב.
אבל האמת היא שזה לא נכון.
אף אחד לא רוצה שיחנכו אותו בשעת קושי ותסכול. גם כשאני מגיע באיחור לעבודה אני יודעת שזה לא בסדר, אני יודעת שעלולות להיות לזה השלכות, וממש לא יוסיף לי אם הבוס שלי יגיע ויתחיל להטיף לי..
כך גם אצל ילדים, כמו שלי היה נעים יותר אם הבוס שלי היה אומר לי "הכל בסדר לירון אני בטוח שאם היית יכולה היית מגיעה בזמן" אחרי משפט כזה הייתי נותנת את כל כולי להגיע בזמן ולא לאכזב אותו.

אותו דבר עם ילדים. לא צריך לחנך באותו רגע, אין להם קשב לזה, זה רק מעצבן אותם יותר.
אמרו לו "בוא מתוק נשתה כוס שוקו יחד, אחר כך נדבר על מה שקרה".
תשיגו בכך 2 דברים חשובים!

* הילד מבין ויודע שהקשר שלכם הוא לפני הכל! והוא יכול להרגיש בטוח.
* כשתשבו לדבר באותו יום מאוחר יותר או יום למחרת הקשב והאפקטיביות יהיו גבוהים יותר.

זכרו- "תוצאות למעשים" אין צורך ללמד

כמובן שיש עוד המון דברים שניתן לעשות אך קצרה היריעה מלהכניס את הכל לפוסט אחד.
רוצים ללמוד עוד איך לחזק את הקשר, להשיג שיתוף פעולה ולהעצים את החיבור עם הילדים?

מוזמנים להצטרף אליי לסדנת לדעת להוביל שמתחילה ביום ראשון הקרוב
כל הפרטים נמצאים כאן

מוזמנים להצטרף ולהתייעץ איתי גם בקבוצה שלי כאן